אם באמת קורות החיים היו מספיקות כמסמך בשביל לקבל עובד חדש אז למה אנחנו מזמינים אותם לראיון פרונטלי?
זה קורה כל יום ובכל מקום עבודה : מנהלי מש"א עוברים על קורות חיים של מועמדים פוטנציאליים, ממיינים אותם לפי הנתונים היבשים, ניסיון עבר, אופן הכתיבה והגשת המסמך, יכולות וכישורים.
ואז בוחרים מספר "מובילים" ומזמנים לראיון עבודה.
כל מנהל.ת מש"א יספרו לכם לפחות על מקרה אחד שבו בחרו מועמד שהנתונים היבשים שלו היו אולי פחות טובים מהמתחרים אבל ההתרשמות ממנו היתה שהוא יתאים למערכת.
משהו בהתרשמות הראשונית, באופן הדיבור, בשפת הגוף , בלבוש , יצרו רושם חיובי ואישרו את מועמדותו.
(לא סתם אומרים לנו להגיע לראיון עבודה לפי קוד לבוש מוגדר).
עכשיו בואו נעבור לצד השני של המתרס – עובד פוטנציאלי חדש מגיע אליכם למשרדים לראיון עבודה.
הוא קרא על החברה באינטרנט והתרשם מהאתר, עבר על פידבקים של עובדים ברשת, התענין קצת מול מכרים.
ביום המיועד הוא מגיע אליכם לחברה – פוגש את מנהל.ת מש"א. עד פה הכל סבבה.
ואז הוא מבקש לגשת לשירותים. או שאתם מזמינים אותו לקפה.
ומה שהוא פוגש זו פינת קפה מגניבה ומפנקת. ושירותים נקיים ומודרניים.
תחושת הבטן שלו אומרת – זה מקום טוב לעבוד בו.
הזוי ? לא לגמרי.
אז למה ? למה ההחלטה הכל כך חשובה נעשית על סמך התרשמות ראשונית ויזואלית ?
מכיון שמה שמכווין אותנו הוא המוח הקדום , תחושת הבטן , ניתוח והסקת מסקנות על סמך התרשמות ראשונית. וזה קורה תוך כמה שניות מהמבט הראשון. המוח מתרגם את הויז'ואל למפת עקרונות מבוססי דפוסי עקרונות חברתיים ומשם נקבעת פחות או יותר ההתנהלות קדימה.
אז תהיו אטרקטיביים , גם בויזואל של סביבת העבודה. כי היא מה שמייצר את האוירה סביבכם ומייצרת את ההתרשמות החיובית הראשונה. וגם את זו שממשיכה ביום יום לשאר העובדים.
